Pilates Method Alliance הוא ארגון מקצועי בינלאומי, מהגדולים והוותיקים בענף. הוא נוסד ב-2001, ויש בו היום מעל 5,000 חברים ביותר מ-40 מדינות: מורות, סטודיואים ומכשירי מורים.

לימדתי בכנסי PMA משנת 2010: מחלת פרקינסון, פגיעות ראש, תפקוד הסרעפת, למידה מוטורית, כאב כרוני. אלה היו כמה מהחוויות המקצועיות הטובות שהיו לי, ובכל פעם חזרתי משם עם רשימת קריאה ועם עשר שיחות שלא הספקתי לסיים.

אחר כך התרחקתי. הארגון עבר שנים של שינויים שלא התחברתי אליהם, אני נכנסתי לדוקטורט, ולא נשכח קורונה ומלחמות. והקשר פשוט נפסק.

אני יודעת שעולם הפילאטיס השתנה מאוד, וקיימים לא מעט ארגונים וכנסים של פילאטיס קלאסי, מודרני וכל מה שביניהם. אבל אני, שתמיד שואפת לחבר בין הקצוות, חושבת שה-PMA הוא בסוף בחירה שיותר מתאימה עבורי.

מה שהחזיר אותי זה מה שקרה שם בשנתיים האחרונות. לאט לאט התחיל לקרות שינוי לטובה. הבורד היום הוא באמת בינלאומי, עם חברות וחברים מארצות הברית, יוון, המזרח הרחוק והקרוב, קנדה ואיחוד האמירויות. ב-2026 לבדה יש שלושה סאמיטים: שנחאי ביולי, איסטנבול בסוף אוגוסט, ופלורידה באוקטובר. ארגון שמארגן כנסים בכל העולם כבר לא מדבר רק לקהל האמריקאי, וזה בדיוק סוג הארגון שכדאי להיות בו כשאת יושבת בישראל. יצרתי קשר עם נשיאת הבורד וקבעתי איתה פגישה במהלך הכנס בפלורידה, שבה נחדש קשרים, נבחן אפשרות לקיים כנס כזה בישראל, וגם נבדוק את התאמת הקריטריונים שקבע PMA לטובת יישור קו ויצירת סטנדרטים בין בתי הספר בארץ.

שם הסדנה הוא How Heavy Is Your Reformer, כלומר כמה כבד הרפורמר שלך. היא עוסקת בעומס, במאמץ ובאדפטציה בפילאטיס.

זו השאלה שרודפת אחרינו כבר תקופה, ואת מכירה אותה מהסטודיו: לקוחה שומעת מכל כיוון שהיא צריכה להניח את הקפיץ ולהרים משקולת. התשובה הרגילה שלנו היא להתגונן, והיא חלשה. יש תשובה טובה יותר, והיא מגיעה דווקא מספרות אימון ההתנגדות עצמה.

החלק השני של הסדנה הוא עבודה מעשית על המכשירים, ובתוכה הנושא של הדוקטורט שלי: איך משתמשים בתפיסת מאמץ לתכנון אימונים. במחקר שלי אנשים לא מאומנים בחרו בעצמם את העומסים שלהם לפי תפיסת המאמץ, והתחזקו בדומה למי שקיבלה מרשם קבוע מראש, יחד עם תחושת שליטה גבוהה יותר על האימון. ארבע שנים הסתכלתי על אנשים לומדים לקרוא את המאמץ של עצמם, וזה שינה את איך שאני מלמדת.

הדבר שהכי מטריד אותי במקצוע שלנו הוא לא הביקורת מבחוץ. זה שכשמבקרים אותנו, אנחנו נוטות לענות בנאמנות לשיטה במקום בתיאור מדויק שלה.

אני לא חושבת שהשיטה שלנו צריכה הגנה. אני חושבת שהיא צריכה כנות. וזה בדיוק מה שאפשר לעשות היום, כי הידע קיים, הוא נגיש, והוא לא סותר את מה שאנחנו עושות. הוא רק מבקש מאיתנו לדעת בשביל מה כל כלי טוב.

זה מה שאני לוקחת לפלורידה, ואספר לך איך זה היה.

אם משהו כאן דיבר אלייך, סביר שגם מדריכה אחרת תרצה לקרוא. שתפי בלחיצה.

מפת הבוגרות היא דף פתוח באתר. כל אחת מופיעה בו עם העיר שלה, האוכלוסיות שהיא עובדת איתן ודרך ליצור קשר. זה המקום שבו אתן מוצאות אחת את השנייה, וגם הדף שאליו אני מפנה כשמחפשים מדריכה באזור מסוים.